ניו-יורק, ניו-יורק...

ברגעים אלו אני יושב בסלון ביתי וכותב את החוויות של הימים האחרונים בטיולנו. למרות שחשבתי שאכתוב בטיסה לא מצאתי זמן ויכולת.
פתאום הכל נראה כל כך רחוק, ועוד כמה ימים ישארו רק תמונות וזכרונות. אך על כך אכתוב בטור הסיכום.
יצאנו מטורונטו בארבע לפנות בוקר ואחרי 11 שעות ברוטו נכנסנו לדירה שהועמדה לרשותנו במהנהטן. קיבלנו דירה במרכז של המרכז, 100 מטרים מכיכר קולומבוס בפינה הדרום מזרחית של הסנטרל-פארק. פרט למיקום גם הדירה נהדרת. תודות רבות לבעל הנכס שמצא וראה לנכון להשאיל לנו אותה לימים ספורים.
הגענו למנהטן בשעה שלוש ואחרי שהחזרתי את האוטו יצאנו כולנו לטיול רגלי ברחובות המרכזיים של מרכז מנהטן. כבר נכתב לא פעם שלא ניתן להישאר אדישים כלפיה או שמתאהבים או ששונאים. המהירות שבה היא חייה ומתנוענעת, הגובה המסחרר של הבניינים, המגוון הבלתי נתפס של האנשים, חופש הביטוי שלובש צורה בדיבור, בביגוד, בקעקועים ובכדומה, ובריחוק. אין דין מנהטן כדין ארה"ב, זאת מדינה בתוך מדינה. צריך להיות שם בכדי להבין כי תל-אביב זה פרבר שקט ואינטגרלי של המדינה.
בילינו שם ארבע ימים מלאים, יום ראשון ושני כולנו יחד, ביום השלישי אני הסתובבתי לבד וכנרת עם הילדים וביום המלא האחרון להפך, אני עם הילדים וכנרת הסתובבה בחניות ללא שמירה וילדים מציקים.
הינו באימפייר סטייט בילדינג, שלדעתי מיותר עד מאוד, הינו בפסל החרות, הסתובבנו ברחובות ההומים אדם גם בשעה שכל בן-אנוש ישן שנת ישרים.ביום ראשון קיבלנו יום סגריר הכולל 24 שעות של גשם רצוף אבל התחזית בישרה טובות והכן במשך הימים הנותרים קיבלנו שמש וטמפרטורות נוחות.
בזה אני מסכם את פרוט חוויותינו במהלך הטיול, על איך אני מסכם ומה אגיד נפגוש זאת בטור הבא.