חזרה לעיר האורות

אחרי מספר ימים במרחבים הפתוחים ובנופים האין-סופיים הבנו כי יש צורך לשנות אווירה ואת התוכנית המקורית. במקור הינו אמורים להמשיך לעוד שתי פארקים (כשלושה ימים) אבל החלטנו לשנות ולהוריד את פארק ברייס מהמסלול ולהמשיך ישירות לפארק ציון. למזלנו הדרך עוברת ליד אגם פאול, האגם המלאכותי הגדול ביותר שבנה האדם (כך אומרים), ואם להיות מדיוקים האמרקיים בנו סכר על נהר קולורדו (אחד מני רבים בפרויקט ניצול הנהר לטובת חשמל) ויצרו אגם ענק לאורך מאות קילומטרים המגוון בנופו. נכנסנו לאזור recreation (שעשוע, בילוי) של הסכר שבו יש סירות, אגם, חופים וכו'. ישנו על שפת האגם ולמחרת השכרנו סירת מירוץ( איזה חוויה מטורפת). אם הילדים וכנרת לא היו מפריעים לי הייתי שט בשיא המהירות כל הזמן. שעתיים וחצי של הנאה צרופה. משם, ואחרי שהשארו את חיוכינו פרוס לאורך האגם, נסענו לפארק ציון. פארק זה שונה מהותית מכל אחד מהפארקים הקודמים שהינו: ראשית הוא מלא במים, ומכאן שגם יותר ירוק. לדעתי פארק זה יותר רלוונטי למשפחות מאשר גראנד-קניון, אם בקניון אתה נמצא על הצוק ורואה את הנוף מלמעלה, כאן אתה נמצא בקרקעית ויכול לטייל לאורכו של הנהר. גם בקניון יש יכולת כזו אך כדי לממשה אתה צריך להיות ללא ילדים. לפני שאעבור לחלק האורבני אכתוב כמה מילות סיכום על הפארקים שראינו עד כו וכמה insights לגביהם.
פארק עצי יהושוע (Joshua tree) – מרחבי מדבר אין-סופיים, שקט מטורף וכוכבים כחול על שפת הים.
פארק גראד-קניון (Grand canyon) – תמונת נוף יחודית ומדהימה, יחד עם זאת הפארק מאוד מתוייר ולא ממש ידידותי למשפחות עם ילדים קטנים.
פארק Glen Canyon National Recreation – ים כנרת אבל פי 1000. סירות, חופים, מים מתוקים, סקי וכו'.
פארק ציון (Zion) – נהר, נקיקים, שבילי הליכה בכל רמת קושי שאפשר לתאר, צוקים וצמחיה.
יהיה הפארק אשר יהיה המטייל האמריקאי פשוט לא מלכלך, נקודה. לדוגמא בפארק ציון, שעוברים בו בשנה כשלושה מליון תיירים, לא תראה!!!! אפילו חתיכת נייר בודדת או איזה שארית של פרוסה, פשוט לא תראה. התפיסה לגבי מיחזור קפצה כאן כמה מדרגות (במיוחד בשבילך – גיא מילמן) וכל פח מחולק לפחיות, פלסטיק וכל היתר. אומנם עדין לא אירופה אבל הרבה יותר מישראל.
אפילו אם אתה לא מטייל בעונת השיא (כמונו) כדי ורצוי להזמין מקום לינה, בטח בשמורות ובפארקים הלאומיים. לא לכולם יש יכולת הזמנת מקום ולכן רצוי להגיע לחניון מוקדם בכדי לתפוס מקום ולהמשיך את היום. זה מנגנון מאוד מסודר של רישום החלקה והתשלום עליה.
בפארק ציון ישנו שתי לילות, או ליתר דיוק לילה ושלוש רבעים. בלילה השני קמנו מוקדם בשלוש וחצי והתחלנו לנהוג לכיוון לאס-וגאס, רצינו וגמוע חלק ארי מהדרך כל עוד הילדים ישנים. לשם שינוי התוכנית הצליחה והילדים התעוררו רק בשעה האחרונה של הנסיעה. הגענו לעיר האורות של המערב בשעה תשע בבוקר אור ליום חמישי. לשם שינוי ולשם הגיוון לקחנו מלון ואם נהיה אמתיים עלות לילה במלון באמצע השבוע יותר זולה מעלות חניון לקארוון. ישנו לילה אחד במלון circus circus והבנו כי לעשות טיול כזה עם רכב ומלונות זה סיוט לא פשוט. הפריסה והקיפול לוקחים המון זמן. את הלילה השני כבר עשינו בחניון לקארוונים שנמצע על הstrip של לאס-וגאס.
מה אומר ומה אגיד יותר מצועצע מזה קשה למצוא אבל יחד עם זאת זאת עיר חובה. רק לטייל לאורך הstrip, שזה השדרה הראשית של העיר, ולראות לאורך 10 קילומטרים את פריס, ונציה, ניו-יורק, מצרים וכו' וכו'. פשוט טיול סביב לעולם ביומיים. הילדים לא הצליחו להירגע מכמות הגירויים הצבעוניים של האורות המרצדים. איזה פאר, הוד והדר. את היומיים בעיר העברנו בטיולים לאורך השדרה, קניות וחצי יום של בילוי בפארק שעשועים מקורה של המלון שיש בו לא מעט מתקנים המתאימים לילדים קטנים. מחר אנו עדין נבלה כמה שעות בעיר ונצא לכיוון פארק סקוייה (נסיעה די ארוכה) בהמשך נפגוש את הדובים החגים בפארק יוסימיטי ובעוד כמה ימים מהיום נגיע לסן-פרנסיסקו.

המרחבים הפתוחים הבלתי נתפסים

ברישום הקודם כתבתי בשורה או שתיים על המרחבים הפתוחים כעט הזמן להרחיב.
ביום השישי לטיולנו הגענו לקראת אחר-הצהריים לפארק הלאומי עצי יהושוע (Joshua tree) שהדיסק של 2U נקרא על שם הפארק, והאמת שאפשר להבין אותם. קשה להישאר אדישים למראות הפארק, המדבר השומם, השקט האין-סופי, משחקי הצבעים של השמש והצל. כל אלו ביחד וכל אחד לחוד הינה עוצמתיים. בפארק לנו שתי לילות כך שבילינו בו כיומיים. כמה מילים על המפגש הראשון עם שירות הפארקים הלאומיים, כישראלי שאוהב את היות אחד כזה קשה שלא לקנאות ביעילות, בנקיון, באיכות, האדיבות של הגוף הזה, והאמת כי יש להם עשרות גופים שונים שכל אחד אחראי על משהו אחר, אחד על היערות, אחד על האגמים וכו' וכו' אבל מנקודת ראותו של הלקוח הם נראים מצויין. בכניסה לכל פארק יש עמדת תשלום עם מרכז מבקרים אדיב וכאשר הפארק סגור אתה נכנס ומשלם ביציאה. הכל נקי וסודר, וישנם מסלולים או כדומה לכל רמת נגישות. החל מנכים עם כסא גלגלים ועד מטיילים מאותגרי גוף המעוניינים לצאת לטראק של כמה ימים.
כפי שכתבתי לנו יומיים בפארק בחניונים מסודרים לעניין, אתה מגיע לחניון לוקח מעטפה מכניס כסף בהתאם לעלות ומשלש אותה לתיבה. חלק מהמעטפה הינו תליש בכדי שתיקח אותו מתניח אותו באזור שבו אתה לן. אתה חייב לישון באיזור שבחרת והיה פנוי. אחת תפסתה חלקה יש לכך שולחן פיקניק וגריל גדול שבתוכו ניתן לעשות מדורה. ישנם חניונים של 30 מקומות וישנם של 150 מקומות אבל תמיד תחוש לבד כי החלקות מבודדות.
ביום הראשון לבילויונו בפארק עשינו מסלול קצר של 1 קילומטר וחזרנו לעשות ארוחת ערב ראשונה אחרי פסח. למחרת טיילנו בעוד כמה מקומות בפארק וישנו בחניון אחר. ביום האחרון לשהותנו בפארק החלטנו להתיש את הילדים כי ידענו שמצפה לנו נסיעה ארוכה ורצינו שירדמו. בסביבות 12 שמנו פעמינו לכיוון גראנד קניון, נסיעה קצרה של 500 ק"מ (ממטולה עד אילת). רוב יום זה עבר עלינו בנסיעה ולהפתעתי עבר הרבה יותר מהר וקל משחשבתי. בשעה 10 בלילה אחרי עצירה או שתיים בדרך הגענו לקרבת grand canyon אך החלטנו שנישן בחוץ. נכנסנו לחניון של RVים של חברה KOA והמשרדים היו סגורים. השלט אמר למאחרים שהם צרכים למצוא חניה פנויה ולהסדיר את התשלום בבוקר, כמו כן הם כתבו כי תשתית המים החניון סגורה בלילה עקב חשש לקפיאת המערכות. אנו כמו כל ישראלי מצוי חשבנו כי נתחבר בכל זאת אולי היו מים. קצת הסבר על תשתית המים הקראוון – יש לקראוון מיכל מים נקיים בגודל 150 ליטר שמספיק בהתנהלות זהירה ל24 שעות הכוללות מקלחות קצרות, שטיפת כלים וכמובן שירותים. כל המים שמשתמשים איתם עוברים לשתי מכלים האחד נקרא מיכל מים אפורים המקבל את המים מהמקלחת ומהכיורים ומיכל מים שחורים שמקבל את תכולת השירותים. כאשר מגיעים לחניון (לא החניונים בשומורות ששם אין תשתית –חיבור יבש במינוח המקובל) מתחברים לתשתית הביוב, המים והחשמל כך שאפשר להתנהל ללא חשש שמשהו יגמר או יתמלא על גדותיו. נחזור לסיפורנו, בכל אופן מים לא היו וגם בבוקר אחרי השעה שבה היו אמורים לזרום המים לא פגשנו בטיפה. יצאתי לראות מה קורה והבנתי כי הצנרת המים שפרסתי בלילה קפאה. כנראה שהם ידעו מה הם אומרים. בשעות הבוקר המאוחרות יצאנו לכיוון הקניון (לא בזה שקונים בו דברים).
לפני שנכנסו לשמורה ראינו סרט בIMAX על הקניון, חובה! פשוט מרשים. בפארק רצנו למצוא חניון לילה לקראוון ואחרי סגירת הפינה הזאת יצאנו לסיור קצר על סף הגדה הדרומית של הקניון. איזה גודל ואיזה עומק, נוף מדהים ומרשים. אומנם אין את החיבור כמו בפארק Joshua tree אבל מיוחד. הפארק עצמו פחות מתאים למשפחות על ילדים קטנים כי מצד אחד אין מסלולי הליכה המתאימים לגיל והזה ומצד שני רוב של הטיילת על הצוק אינה מגודרת ולכן אתה כל הזמן דרוך לאן רץ הילד. Nevertheless נשארנו יומיים בפארק ובלילה השני עשינו מדורה ואכלנו נקנקיות על האש, ולקינוח מרשמלו.
נקודת הציון הבאה שלנו של Bryce קניון ולאחריה zion פארק ואז לעיר האורות האמריקית – לאס-וואגס. כל אלו ואחרים ברישום הבא.

אפילוג – יכול להיות כי נשנה את המסלול ונכניס קצת צביליזציה אחרי 7 ימים של נופים ופארקים.

מהיער האורבני למרחב הפתוח

כל תוכנית היא פתח לשינויים.
יום רביעי התחיל לאיטו, משהו שאחרי ארבע ימיי התעוררות בקראוון הבנתי מה שהיה זה מה שיהיה. הילדים מעירים אותך כל יום קצת יותר מאוחר עקב צימצום הג'ט-לג, מתחיל להתארגן לארוחת בוקר והנה נהיה עשר וחצי בבוקר, אבל באנו להנות ולא בכדי לשים V על אתר כזה או אחר. נחזור לרביעי, הגענו לגן החיות של סן-דייגו (אומרים כי הוא הגדול בעולם) ואחרי שש שעות של בילוי הבנו כי ראינו רק את מחציתו. אציין כי למרות גודלו לא חשים כך, הכל נגיש עם עגלות, מפלסים, מעליות, רכבל ואוטובוסים. היה מרשים והילדים נהנו והתרגשו כל פעם מחדש. התוכנית היתה כי ביום חמישי של הטיול נסתובב בסן-דייגו ולקראת השעה שש נרים עוגן ונפליג לכיוון המרחבים הפתוחים או אם להית יותר מדויקיים לכיוון פארק בשם Joshua tree אבל כפי שציינתי הכל פתוח ועקב שיחת טלפון והזמנה לארוחת ערב אצל עמיתים של כנרת החלטנו לדחות הכל ביום או בכמה שעות ולצאת בלילה לכיוון הפארק. עקב-לכך ובגלל מזג האויר הסגרירי במעט החלטנו לשנות את המסלול של סן-דייגו ובהמלצתו של פבלו הלכנו עם הילדים (טוב איזה אופציה אחרת יש לנו) למוזיאון הילדים החדש של סן-דייגו. בהמשך היום נסענו לפבלו ולהדס לארוחת ערב מצויינת. יצאנו משם מרוצים אך עייפים ולכן אחרי כשעה נסיעה החלטנו לעצור בחניון הראשון שנפגוש. רצה הגורל ומצאנו עצמנו בבוקר יום השישי בחניון על שפת האגם. בילינו שם כחצי יום כולל ארוחת בוקר דשנה ויצאנו לכיוון הפארק. הגענו לפארק Joshua Tree לקראת ארבע בצוהריים. קשה לתאר את המרחבים, הנוף, השממה והשקט ששורר כאן. אכלנו ארוחת ערב ראשונה אחרי מגבלות פסח שהטילה עלינו כנרת ויצאנו לטיול קצר. עכשיו הילדים ישנים ואנו בעקבותיים. אמשך על מעללי הפארק ברישום הבא.
נ.ב. זה נכתב בפארק אבל יפורסם בהזדמנות הראשונה שיהיה לנו חיבור לצלויזציה.

ימים ראשונים

למרות חששותי, על אף ההנחות ובניגוד לצפיות הטיסה היתה חלקה ושקטה.
קשה לי להסביר עד כמה היו ילדי מקסימים במהלך 26 שעות בדרכים, 20 שעות במטוסים, שתי טיסות והסעה אחת. לא ציצו, נהנו מכל מה שקיבלו, ישנו קצת והתרגשו. בעודנו עומדים בתור לביקורת דרכונים בארה"ב היתה מישהי שאמרה - "אתם בטח נוסעים הרבה כי לא ראיתי ילדים כאלו נינוחים...".
נחתנו בלוס-אנג'לס בעשירי לרביעי אחרי 26 שעות בדרכים עם הפרש שעות העומד על 10 שעות שלמות. דבר זה מצריך מחשבה, לא קל לילדים להתגבר על ג'ט-לג וקשה להסביר לילד שכדאי לו "למשוך" את היום בכדי לנסות ולהתגבר על פער השעות. צריך לקחת בחשבון שלושה ימים בכדי למחוק כל זכרון של הפרשי השעות. ביום הראשון מצאנו עצמנו נכנסים למיטות בשעה ארבע אחר הצהרים ומתעוררים החצות, כאשר בשתיים בלילה מתחילים לחוש רעב של בוקר.
למחרת יום ההגעה נאספנו ע"י חברת הקרוונים למקום מושבם בכדי לקבל את קרוואן. הינו כשעתיים בחברה וקיבלנו סברים על תיפעול הרכב. אציין ואומר כי הרכבים שראיתי וקבלתי היו די חדשים ומצוחצחים.
הרכב יותר גדול ממה שציפינו, כל המערכות משומנות והכלי ממש מדהים. יחד עם זאת הנהיגה איתו לא קלה אבל אני מניח כי בהמשך אחוש ביתר נינוחות בנהיגה.
בשעה עשר יצאנו לקניות בכדי למלא את הRV (קרוון) במיצרכים וכו'. נסענו לסניף מרכזי של וול-מארט. מפה לשם "בילינו" האזור הקניות כשבע שעות. פשוט לא להאמין כמה זמן זה לוקח. בשעה שש התחלנו לקצר טווחים לכיוון legoland, מפאת העיפות והשעה מהאוחרת עצרנו בrest area שעל I5 והלכנו לישון. היום כבר התעוררנו בשש בבוקר (שיפור משלשום ומאתמול) אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרכנו לכיוון הפארק.
הכדי לעשות את הארוך קצר אספר כי ילדי נהנו עד מאוד ואילולי פער השעות יכולנו להישאר עד סגירה. אבל בשעה 4 הילדים קרסו והחלטנו לסגור את היום.
עכשיו אנו בחניון של RVים בתוך סן-דיגו.
סליחה על הניסוח אבל העייפות מדברת.
תמונת ניתן לראות כאן -

בעוד שעות אחדות

בעוד כמה שעות אנו ממריאים ולא משנה כמה חשבנו שאנו מוכנים תמיד ביום האחרון חסר משהו כזה או אחר.
אתמול ערב חג פסח היה מהנה ובסופו השארנו את הילדים את חמותי בכדי שנוכל לסדר בשקט את התיקים.
אפרופו תיקים יצא לנו 5 תיקים לבטן המטוס ועוד 3 תיקי יד + מחשב נישא. חשבנו שיצא פחות.
אני וכנרת מתרגשים עד מאוד. נתראה בעוד כמה ימים בניכר.

שבוע לפני

אנו נמצאים כשבוע לפני הנסיעה וההתרגשות מתחילה לפעום בקצת מואץ.
כבר ישנה רשימה של מטלות ודברים שצריך לעשות לפני הנסיעה. הרשימה תלוי על המקרר ונושקת לריצפה.
למזלי הפסקתי לעבוד ויש לי את הזמן לנהל ולסגור את כל הפינות לפני הנסיעה והאמת גם קצת שקט לפני הבא לבוא.
הרשימה הבאה תהיה כבר בזמן אמת.