ימים ראשונים

למרות חששותי, על אף ההנחות ובניגוד לצפיות הטיסה היתה חלקה ושקטה.
קשה לי להסביר עד כמה היו ילדי מקסימים במהלך 26 שעות בדרכים, 20 שעות במטוסים, שתי טיסות והסעה אחת. לא ציצו, נהנו מכל מה שקיבלו, ישנו קצת והתרגשו. בעודנו עומדים בתור לביקורת דרכונים בארה"ב היתה מישהי שאמרה - "אתם בטח נוסעים הרבה כי לא ראיתי ילדים כאלו נינוחים...".
נחתנו בלוס-אנג'לס בעשירי לרביעי אחרי 26 שעות בדרכים עם הפרש שעות העומד על 10 שעות שלמות. דבר זה מצריך מחשבה, לא קל לילדים להתגבר על ג'ט-לג וקשה להסביר לילד שכדאי לו "למשוך" את היום בכדי לנסות ולהתגבר על פער השעות. צריך לקחת בחשבון שלושה ימים בכדי למחוק כל זכרון של הפרשי השעות. ביום הראשון מצאנו עצמנו נכנסים למיטות בשעה ארבע אחר הצהרים ומתעוררים החצות, כאשר בשתיים בלילה מתחילים לחוש רעב של בוקר.
למחרת יום ההגעה נאספנו ע"י חברת הקרוונים למקום מושבם בכדי לקבל את קרוואן. הינו כשעתיים בחברה וקיבלנו סברים על תיפעול הרכב. אציין ואומר כי הרכבים שראיתי וקבלתי היו די חדשים ומצוחצחים.
הרכב יותר גדול ממה שציפינו, כל המערכות משומנות והכלי ממש מדהים. יחד עם זאת הנהיגה איתו לא קלה אבל אני מניח כי בהמשך אחוש ביתר נינוחות בנהיגה.
בשעה עשר יצאנו לקניות בכדי למלא את הRV (קרוון) במיצרכים וכו'. נסענו לסניף מרכזי של וול-מארט. מפה לשם "בילינו" האזור הקניות כשבע שעות. פשוט לא להאמין כמה זמן זה לוקח. בשעה שש התחלנו לקצר טווחים לכיוון legoland, מפאת העיפות והשעה מהאוחרת עצרנו בrest area שעל I5 והלכנו לישון. היום כבר התעוררנו בשש בבוקר (שיפור משלשום ומאתמול) אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרכנו לכיוון הפארק.
הכדי לעשות את הארוך קצר אספר כי ילדי נהנו עד מאוד ואילולי פער השעות יכולנו להישאר עד סגירה. אבל בשעה 4 הילדים קרסו והחלטנו לסגור את היום.
עכשיו אנו בחניון של RVים בתוך סן-דיגו.
סליחה על הניסוח אבל העייפות מדברת.
תמונת ניתן לראות כאן -