המרחבים הפתוחים הבלתי נתפסים

ברישום הקודם כתבתי בשורה או שתיים על המרחבים הפתוחים כעט הזמן להרחיב.
ביום השישי לטיולנו הגענו לקראת אחר-הצהריים לפארק הלאומי עצי יהושוע (Joshua tree) שהדיסק של 2U נקרא על שם הפארק, והאמת שאפשר להבין אותם. קשה להישאר אדישים למראות הפארק, המדבר השומם, השקט האין-סופי, משחקי הצבעים של השמש והצל. כל אלו ביחד וכל אחד לחוד הינה עוצמתיים. בפארק לנו שתי לילות כך שבילינו בו כיומיים. כמה מילים על המפגש הראשון עם שירות הפארקים הלאומיים, כישראלי שאוהב את היות אחד כזה קשה שלא לקנאות ביעילות, בנקיון, באיכות, האדיבות של הגוף הזה, והאמת כי יש להם עשרות גופים שונים שכל אחד אחראי על משהו אחר, אחד על היערות, אחד על האגמים וכו' וכו' אבל מנקודת ראותו של הלקוח הם נראים מצויין. בכניסה לכל פארק יש עמדת תשלום עם מרכז מבקרים אדיב וכאשר הפארק סגור אתה נכנס ומשלם ביציאה. הכל נקי וסודר, וישנם מסלולים או כדומה לכל רמת נגישות. החל מנכים עם כסא גלגלים ועד מטיילים מאותגרי גוף המעוניינים לצאת לטראק של כמה ימים.
כפי שכתבתי לנו יומיים בפארק בחניונים מסודרים לעניין, אתה מגיע לחניון לוקח מעטפה מכניס כסף בהתאם לעלות ומשלש אותה לתיבה. חלק מהמעטפה הינו תליש בכדי שתיקח אותו מתניח אותו באזור שבו אתה לן. אתה חייב לישון באיזור שבחרת והיה פנוי. אחת תפסתה חלקה יש לכך שולחן פיקניק וגריל גדול שבתוכו ניתן לעשות מדורה. ישנם חניונים של 30 מקומות וישנם של 150 מקומות אבל תמיד תחוש לבד כי החלקות מבודדות.
ביום הראשון לבילויונו בפארק עשינו מסלול קצר של 1 קילומטר וחזרנו לעשות ארוחת ערב ראשונה אחרי פסח. למחרת טיילנו בעוד כמה מקומות בפארק וישנו בחניון אחר. ביום האחרון לשהותנו בפארק החלטנו להתיש את הילדים כי ידענו שמצפה לנו נסיעה ארוכה ורצינו שירדמו. בסביבות 12 שמנו פעמינו לכיוון גראנד קניון, נסיעה קצרה של 500 ק"מ (ממטולה עד אילת). רוב יום זה עבר עלינו בנסיעה ולהפתעתי עבר הרבה יותר מהר וקל משחשבתי. בשעה 10 בלילה אחרי עצירה או שתיים בדרך הגענו לקרבת grand canyon אך החלטנו שנישן בחוץ. נכנסנו לחניון של RVים של חברה KOA והמשרדים היו סגורים. השלט אמר למאחרים שהם צרכים למצוא חניה פנויה ולהסדיר את התשלום בבוקר, כמו כן הם כתבו כי תשתית המים החניון סגורה בלילה עקב חשש לקפיאת המערכות. אנו כמו כל ישראלי מצוי חשבנו כי נתחבר בכל זאת אולי היו מים. קצת הסבר על תשתית המים הקראוון – יש לקראוון מיכל מים נקיים בגודל 150 ליטר שמספיק בהתנהלות זהירה ל24 שעות הכוללות מקלחות קצרות, שטיפת כלים וכמובן שירותים. כל המים שמשתמשים איתם עוברים לשתי מכלים האחד נקרא מיכל מים אפורים המקבל את המים מהמקלחת ומהכיורים ומיכל מים שחורים שמקבל את תכולת השירותים. כאשר מגיעים לחניון (לא החניונים בשומורות ששם אין תשתית –חיבור יבש במינוח המקובל) מתחברים לתשתית הביוב, המים והחשמל כך שאפשר להתנהל ללא חשש שמשהו יגמר או יתמלא על גדותיו. נחזור לסיפורנו, בכל אופן מים לא היו וגם בבוקר אחרי השעה שבה היו אמורים לזרום המים לא פגשנו בטיפה. יצאתי לראות מה קורה והבנתי כי הצנרת המים שפרסתי בלילה קפאה. כנראה שהם ידעו מה הם אומרים. בשעות הבוקר המאוחרות יצאנו לכיוון הקניון (לא בזה שקונים בו דברים).
לפני שנכנסו לשמורה ראינו סרט בIMAX על הקניון, חובה! פשוט מרשים. בפארק רצנו למצוא חניון לילה לקראוון ואחרי סגירת הפינה הזאת יצאנו לסיור קצר על סף הגדה הדרומית של הקניון. איזה גודל ואיזה עומק, נוף מדהים ומרשים. אומנם אין את החיבור כמו בפארק Joshua tree אבל מיוחד. הפארק עצמו פחות מתאים למשפחות על ילדים קטנים כי מצד אחד אין מסלולי הליכה המתאימים לגיל והזה ומצד שני רוב של הטיילת על הצוק אינה מגודרת ולכן אתה כל הזמן דרוך לאן רץ הילד. Nevertheless נשארנו יומיים בפארק ובלילה השני עשינו מדורה ואכלנו נקנקיות על האש, ולקינוח מרשמלו.
נקודת הציון הבאה שלנו של Bryce קניון ולאחריה zion פארק ואז לעיר האורות האמריקית – לאס-וואגס. כל אלו ואחרים ברישום הבא.

אפילוג – יכול להיות כי נשנה את המסלול ונכניס קצת צביליזציה אחרי 7 ימים של נופים ופארקים.