לחדי העין, מתוך שלושת קוראי המאמנים, הסבר על פער הימים בשם האלבום. בעיקרון שם האלבום מציין את הימים במהלך הטיול שבהם התמונות נלקחו. האלבום הקודם היה עד יום 33 ואילו הנוכחי מתחיל מ37, לאן נעלמו הימים? הם לא נעלמו פשוט איבדתי ספירה במהלך הדרך ורק באלבום הנוכחי הבחנתי בכך. לא ממש משנה.
את הלילה הראשון אחרי אטלנטה העברנו בחניון באמצע הדרך, חניון חדש שנפחת בשנה שעברה ובבעלות זוג דרומי מקומיים וחובב RVים. יש הבדל ניקר וברור בין הקאנטרי סייד (country side)לבין הערים הגדולות, בזה הראשונה אתה פוגש את האמריקאי הממוצע, השורשי ובגורג'יה את הדרומי. ואילו הערים יש ערבוביה של אנשים והקשר מרוחק יותר. בחניון ששהינו עשו באותו לילה מסיבת אלביס פרסלי והיו שם אנשי הסביבה ואופנענים שהיו הטיול. כמות האלכול שזרמה שם היתה שווה לזרימת הנהר שזורם בצד הדרך. יצא לי לעביר שיחה עם ג'ף, סוכן ביטוח עצמי במקצועו ורוכב בנשמתו שיצא לטיול של מאות מיילים על ארלי-דיווידסון שלו, הבחור בצליח להעביר שיחה למרות שהיה לו מעט דם באלכוהול שזרם בגופו. דיברנו על הא ועל דא, מדהים איך הדשא של השכנים ירוק יותר, אישתו עובדת 30 שנה בחברה מסודרת ועד היום יש לה 21 ימים חופשה ולכן הוא רואה את ישראל כאוטופיה בנושא זכויות העובדים. בבוקר למחרת ניצלנו את השעות האחרונות של הסיבליזציה בכדי להתכונן ולתכנן את שהותנו בימים הקרובים בתוך היערות והדרכים. את היומיים הבאים העברנו בgreat smoke mountain (להלן GSM ) לא לפני שהדרך הבהירה לנו את מקור שמם. לאורך הדרך אתה רואה את ההרים הללו ומדי פעם נראה ענן רובץ על פיסגה היוצר מראה הדומה להר מעשן. לא צריך להבהיר כי העישון באיזורים אלו זה כל כך לא פוליטיקלי-קורקט. הזמנו חניון מראש באתר הרשמי של המדינה שמאגד בתוכו את כל ההזמנות לכל מקום שבבעלותה, צורת ההזמנה כל כך אינטרקטיבית שאתה יכול לראות היכן בדיוק נמצא הsite שלך בקמפיניג. אי לכך ובהתאם לזאת הזמנתי מקום על שפת הנחל, ישנו כשלושה מטרים מהנהר (יש תמונות) שקול פיכפוך המים נשמע מקרוב ורחש העלים מעצים (עוצמה) את החוויה. את הימים שם העברנו בטיולים רגליים, ארוחת גורמה על האש ובטיפוס תלול עם עגלות לפיסגת העולם (טוב אולי לא העולם אבל בטח האזור הגאוגרפי הנרחב של צפון קרולינה וטנסי). הטיפוס כלל עליה לאורך של 700 מטרים בשיפוע עדין של 45%. התחלנו את העליה על שלוש שכבות של ביגוד וסיימנו עם חולצה קצרה.
יעדנו הבא היה blue ridge parkway, כשאלוהים סלל את הדרך לגן עדן נשאר לו 470 מייל מיותרים (750 ק"מ, אילת מטולה וחצי חזרה) ובמקום לזרוק החליט להניח קילומטרים אלו בין מדינת צפון-קרולינה למדינת וירגיניה. הדרך מחברת בין פארק לאומי GSM לבין פארק לאומי Shenandoan. זוהי דרך שחוצה נהרות ואגמים, מטפסת על הרכסים, חובקת ההרים, צוללת לעמקים, מפלחת יערות ומבקעת עננים. אם ישנה דרך לגן-עדן זה מקטע משם. ואם בגן-עדן עסקינן אז הדרך היא היא גן-העדן לאופנוענים, מה שכן אם סוטים מהדרך אז מגעים ישירות לשם. נסענו בה כשני שליש הדרך שהתחלנו בדרום ועלינו צפונה, קרי התחלנו בGSM ויצאנו בישוב Roanoke והנסיעה לקחה יומיים אבל היא איננה נסיעה לשם גמיעת מרחקים אלא הנסיעה לשם ההנאה, 300 מייל של נופים קורעי עיניים והתפעמות. הגענו בתקופת האביב של פריחה ומגוון הצבעים שנראו היה יוצא דופן כך שאפילו ל'טמבור' אין יכולת ליצר קשת רחבה כל כך. קשה להסביר איך ניתן לנסוע חמש וחצי שעות נטו כל יום ולהרגיש כשעה אבל זאת עובדה, דרך אגב המהירות המקסימלית הינה 45 מייל/שעה וגם זה רוב הזמן מהר. עצרנו לאורכה בכדי להנות, לאכול, להשתולל ואחרי הכל גם לחלץ-עצמות.
ירדנו אחרי שני שליש הדרך ליד ישוב בשם Roanoke, נכנסנו אליו בסביבות הצוהרים המוקדמות וניצלנו את השירותים העירוניים כגון כביסה, אינטרנט וכו'. יצאנו לסיור קצר בעיר שהתבררה כעיר הנסגרת בחמש בערב. אומנם הגענו לאזור המעניין שלה אבל הכל היה בשלבי סגירה ולמרות זאת מצאנו את עצמנו מעבירים שם כשעתיים. יצאנו משם לעבר היעד המרחבי האחרון שלנו פארק לאומי Shenandoan. נכנסנו לפארק בשעות הערב המקודמות בשבע לערך. בעוד אנו נוסעים בכביש הפנימי של הפארק וכנרת אומרת כי לדעתה כל נושא הדובים זה פיקציה אחת גדולה של רשות הפארקים והיערות של ארה"ב, מופיע מולנו על הכביש דוב!(יש תמונות – ראו תמונות P5210478, P5210479, P5210481, P5210482 באלבום המצורף). למזלנו מהירות הנסיעה הפארק הינה מוגבלת ל35 כל שלא הופתענו ולא הינו צרכים לבלום, האטנו את הרכב ובמקביל הדוב ירד מהכביש לכיוון היער, עצרנו את הרכב במקביל אליו וצילמנו את התמונות, במציאות הוא נראה הרבה יותר ברור. ראינו דוב בטבע!. ביצאתנו מהפארק שאלנו את הראנג'ר מתי ראו דוב לאחרונה והתברר כי אנו בני מזל וזה לא משהו שכיח. את יומינו בפארק העברנו בטיולים השבילים ובחיפושים אחר דובים, אך לשווא.
ברגעים אלו אנו נכנסים לכיוון וושינגטון די.סי לעבר יעדנו החדש והעירוני. נכון לתוכניות הנוכחיות סימנו את ביקורנו בפארקים הלאומים ובמרחבים הפתוחים ובכלל מתחילים להרגיש את הסוף. מדברים על היום שאחרי ועוד כאלו דברים בסגנון.
הרישום הבא יהיה כבר אחרי וושינגטון ולקראת החזרת הקראוון בבפולו ניו-יורק.
נ.ב.
אחד מקוראי שלח לי מייל המסביר למה קוראים לגשר הזהב כך למרות שהוא אדום, אז כך – הגשר נבנה מעל מייצריי הזהב, שנקראו כך בתקופת הבהלה לזהב של קליפורניה.
את הלילה הראשון אחרי אטלנטה העברנו בחניון באמצע הדרך, חניון חדש שנפחת בשנה שעברה ובבעלות זוג דרומי מקומיים וחובב RVים. יש הבדל ניקר וברור בין הקאנטרי סייד (country side)לבין הערים הגדולות, בזה הראשונה אתה פוגש את האמריקאי הממוצע, השורשי ובגורג'יה את הדרומי. ואילו הערים יש ערבוביה של אנשים והקשר מרוחק יותר. בחניון ששהינו עשו באותו לילה מסיבת אלביס פרסלי והיו שם אנשי הסביבה ואופנענים שהיו הטיול. כמות האלכול שזרמה שם היתה שווה לזרימת הנהר שזורם בצד הדרך. יצא לי לעביר שיחה עם ג'ף, סוכן ביטוח עצמי במקצועו ורוכב בנשמתו שיצא לטיול של מאות מיילים על ארלי-דיווידסון שלו, הבחור בצליח להעביר שיחה למרות שהיה לו מעט דם באלכוהול שזרם בגופו. דיברנו על הא ועל דא, מדהים איך הדשא של השכנים ירוק יותר, אישתו עובדת 30 שנה בחברה מסודרת ועד היום יש לה 21 ימים חופשה ולכן הוא רואה את ישראל כאוטופיה בנושא זכויות העובדים. בבוקר למחרת ניצלנו את השעות האחרונות של הסיבליזציה בכדי להתכונן ולתכנן את שהותנו בימים הקרובים בתוך היערות והדרכים. את היומיים הבאים העברנו בgreat smoke mountain (להלן GSM ) לא לפני שהדרך הבהירה לנו את מקור שמם. לאורך הדרך אתה רואה את ההרים הללו ומדי פעם נראה ענן רובץ על פיסגה היוצר מראה הדומה להר מעשן. לא צריך להבהיר כי העישון באיזורים אלו זה כל כך לא פוליטיקלי-קורקט. הזמנו חניון מראש באתר הרשמי של המדינה שמאגד בתוכו את כל ההזמנות לכל מקום שבבעלותה, צורת ההזמנה כל כך אינטרקטיבית שאתה יכול לראות היכן בדיוק נמצא הsite שלך בקמפיניג. אי לכך ובהתאם לזאת הזמנתי מקום על שפת הנחל, ישנו כשלושה מטרים מהנהר (יש תמונות) שקול פיכפוך המים נשמע מקרוב ורחש העלים מעצים (עוצמה) את החוויה. את הימים שם העברנו בטיולים רגליים, ארוחת גורמה על האש ובטיפוס תלול עם עגלות לפיסגת העולם (טוב אולי לא העולם אבל בטח האזור הגאוגרפי הנרחב של צפון קרולינה וטנסי). הטיפוס כלל עליה לאורך של 700 מטרים בשיפוע עדין של 45%. התחלנו את העליה על שלוש שכבות של ביגוד וסיימנו עם חולצה קצרה.
יעדנו הבא היה blue ridge parkway, כשאלוהים סלל את הדרך לגן עדן נשאר לו 470 מייל מיותרים (750 ק"מ, אילת מטולה וחצי חזרה) ובמקום לזרוק החליט להניח קילומטרים אלו בין מדינת צפון-קרולינה למדינת וירגיניה. הדרך מחברת בין פארק לאומי GSM לבין פארק לאומי Shenandoan. זוהי דרך שחוצה נהרות ואגמים, מטפסת על הרכסים, חובקת ההרים, צוללת לעמקים, מפלחת יערות ומבקעת עננים. אם ישנה דרך לגן-עדן זה מקטע משם. ואם בגן-עדן עסקינן אז הדרך היא היא גן-העדן לאופנוענים, מה שכן אם סוטים מהדרך אז מגעים ישירות לשם. נסענו בה כשני שליש הדרך שהתחלנו בדרום ועלינו צפונה, קרי התחלנו בGSM ויצאנו בישוב Roanoke והנסיעה לקחה יומיים אבל היא איננה נסיעה לשם גמיעת מרחקים אלא הנסיעה לשם ההנאה, 300 מייל של נופים קורעי עיניים והתפעמות. הגענו בתקופת האביב של פריחה ומגוון הצבעים שנראו היה יוצא דופן כך שאפילו ל'טמבור' אין יכולת ליצר קשת רחבה כל כך. קשה להסביר איך ניתן לנסוע חמש וחצי שעות נטו כל יום ולהרגיש כשעה אבל זאת עובדה, דרך אגב המהירות המקסימלית הינה 45 מייל/שעה וגם זה רוב הזמן מהר. עצרנו לאורכה בכדי להנות, לאכול, להשתולל ואחרי הכל גם לחלץ-עצמות.
ירדנו אחרי שני שליש הדרך ליד ישוב בשם Roanoke, נכנסנו אליו בסביבות הצוהרים המוקדמות וניצלנו את השירותים העירוניים כגון כביסה, אינטרנט וכו'. יצאנו לסיור קצר בעיר שהתבררה כעיר הנסגרת בחמש בערב. אומנם הגענו לאזור המעניין שלה אבל הכל היה בשלבי סגירה ולמרות זאת מצאנו את עצמנו מעבירים שם כשעתיים. יצאנו משם לעבר היעד המרחבי האחרון שלנו פארק לאומי Shenandoan. נכנסנו לפארק בשעות הערב המקודמות בשבע לערך. בעוד אנו נוסעים בכביש הפנימי של הפארק וכנרת אומרת כי לדעתה כל נושא הדובים זה פיקציה אחת גדולה של רשות הפארקים והיערות של ארה"ב, מופיע מולנו על הכביש דוב!(יש תמונות – ראו תמונות P5210478, P5210479, P5210481, P5210482 באלבום המצורף). למזלנו מהירות הנסיעה הפארק הינה מוגבלת ל35 כל שלא הופתענו ולא הינו צרכים לבלום, האטנו את הרכב ובמקביל הדוב ירד מהכביש לכיוון היער, עצרנו את הרכב במקביל אליו וצילמנו את התמונות, במציאות הוא נראה הרבה יותר ברור. ראינו דוב בטבע!. ביצאתנו מהפארק שאלנו את הראנג'ר מתי ראו דוב לאחרונה והתברר כי אנו בני מזל וזה לא משהו שכיח. את יומינו בפארק העברנו בטיולים השבילים ובחיפושים אחר דובים, אך לשווא.
ברגעים אלו אנו נכנסים לכיוון וושינגטון די.סי לעבר יעדנו החדש והעירוני. נכון לתוכניות הנוכחיות סימנו את ביקורנו בפארקים הלאומים ובמרחבים הפתוחים ובכלל מתחילים להרגיש את הסוף. מדברים על היום שאחרי ועוד כאלו דברים בסגנון.
הרישום הבא יהיה כבר אחרי וושינגטון ולקראת החזרת הקראוון בבפולו ניו-יורק.
נ.ב.
אחד מקוראי שלח לי מייל המסביר למה קוראים לגשר הזהב כך למרות שהוא אדום, אז כך – הגשר נבנה מעל מייצריי הזהב, שנקראו כך בתקופת הבהלה לזהב של קליפורניה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה